אחרי החגים… יתחדש הכל?

זהו. חגי תשרי נגמרו. אנחנו אחרי, אחרי החגים. "אחרי החגים" הזה שכולנו חשבו שלעולם לא יגיע – הגיע. הוא פה עם כל האפרוריות של השגרה ושבוע העבודה שמתחיל בראשון ונגמר בחמישי, בלי איזה חג לרפואה ובלי מועד שקוטע רצף של ימי חול.
הורים לילדים קטנים אולי מברכים על החזרה לשגרה, אבל גם הם צריכים להתמודד עם העובדה שהאור הקרוב הבא מחכה רק בסוף המנהרה הארוכה של מרחשוון-כסלו בדמות חנוכה וחנוכיותיו המאירות.

השמים המאפירים ומזג האוויר ההולך ומסעיר מעוררים אצל חלקנו רגשות נוגים, והחושך המקדים לרדת נדמה כאילו לעולם לא ייגמר — מה עושים עם זה? איך חיים את זה?
מחפשים אחרי החידוש ומחדשים את החיפוש. אין דרך אחרת. מי שלא ינסה להתחדש – גם לא יתחדש; מי שלא יבקש לו אחרי משמעות ולא יצוק רעיונות גדולים לשגרה – יישאר עם שגרה, רגילה, אפורה ומשעממת.

אז תתחדשו, אנשים. לכו להרצאה טובה; קחו קורס בנושא שתמיד חשבתם ללמוד ואף פעם לא הספקתם; שבו בערב בסלון עם קופסת התפירה ותיפרו מחדש את כל הכפתורים שנפלו מהמכנסיים של הילדים; ביחרו לכם תחביב חדש; שאלו ספר פותח-אופקים מהספרייה או הצטרפו לקבוצת הלימוד היישובית שתעיף אתכם מעלה-מעלה ותיתן לכם כנפי-רוח.
איך מתחדשים? רק על-ידי התחדשות אקטיבית.

אין נכון יותר מלסיים בשיר-התפילה של נעמי שמר, המשוררת הגדולה של דורנו, שביקשה ודרשה והבטיחה:
"אחרי החגים יתחדש הכל.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה,
גם אתה,
תתחדש"
(מתוך השיר "התחדשות אחרת").
כן, גם אתה, גם את, גם אני, כולנו יכולים להתחדש – והאמונה בזה היא הדרך, והמעשה הוא הצעידה עליה.

בתמונה: שדה חיטה אחרי הגשם. צילום: אליהו גליל