מאת: אליהו גליל – רכז יחד – זהות יהודית במרכז קהילתי מעלה יוסף
הילד שוב לא אמר אמת… אתמול בילגן את החדר ולא רצה לסדר… הערב הוא לא רצה ללכת לישון בזמן… בצהריים הוא רב עם אחותו הקטנה… רגעים קטנים מהחיים שבהם אנחנו עומדים אובדי עצות מול הילד ושואלים את עצמנו איך נניע אותו לפעולה ואיך נגרום לו לעשות את מה שנכון.
אני רוצה להציע בפניכם תשובה מקורית של איש חינוך בן הדור הקודם: "כשבאת להוכיח את זולתך, לא תזלזלהו ולא תחרפהו לאמר 'לץ אתה', כי בזה ישנאך ולא ישמע לך", הוא כותב, ומבקש לומר לנו שאסור שום פנים ואופן לומר לילד: "אתה גרוע. לעולם לא תשתנה". ביקורת כזאת לא מאפשרת לילד לשמוע אותך והוא נסגר כמו חילזון בקונכייתו… אז מה כן? – "אמור לו: הלא חכם אתה! ולמה תעשה כה? ויאהבך וישמע לך". אמור לו כמה הוא טוב ויפה וחכם ובעל רצונות חיוביים, ומתוך כך שההתנהגות שבה נקט אינה מתאימה לילד מוצלח שכמוהו; האמן בו שהוא יכול אחרת – והוא יוכל אחרת!
למרות שהעצה הזאת נשמעת מודרנית מאוד, מי שכתב אותה בכלל לא חי במאה שלנו… הכותב הוא הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, האדמו"ר מפיאסצנה (עיירה קטנה במרכז פולין, סמוך לוורשה הבירה), והוא מסתמך על השל"ה שחי לפני כמעט 300 שנה – המסתמך בעצמו על דברים שכתב שלמה המלך לפני כ-2,900 שנה… הרב שפירא היה אדמו"ר של חסידות ובדרשותיו וספריו ניכרו תובנותיו ורגישותו הפסיכולוגית – שבהן הוא השתמש לשם הדרכה רוחנית של תלמידיו – ולא מפתיע אפוא שהוא מאמץ את הדברים הללו לתוך משנתו החינוכית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכד האדמו"ר בוורשה, שכותרה בידי הגרמנים הנאצים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב האדמו"ר להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו ורשה עד הסוף המר. הוא ראה בכך מצווה חשובה ולא מפתיע אפוא שאחד המשפטים שהיו שגורים בפיו באותם ימים ושאותו נהג לומר בכל הזדמנות היה: "צוּ טוּהְן אַ יִיד אַ טוֹיבֶ'ע", ובעברית: "הדבר הכי חשוב בחיים זה לעשות טובה ליהודי"…
כמו רבנים אחרים בגטו גם הרב שפירא עבד בבית החרושת "שולץ". הוא ניצל מן הגירוש הגדול למחנה ההשמדה טרבלינקה ביולי 1942, בשל היותו עובד חיוני (אבל בגירוש נספתה בתו). לאחר מרד גטו ורשה, באפריל 1943, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. האדמו"ר נרצח בחודש מרחשוון של שנת 1943, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר" שערכו הגרמנים הנאצים.
יהי זכרו ברוך.