ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות!

מאת: אליהו גליל, רכז זהות יהודית במרכז הקהילתי מעלה יוסף.

ט"ו בשבט הוא חג לעצים, אבל גם חג לאדם – "כי האדם עץ השדה"; זה יום חג לכל האנשים הנהדרים שחיים בפיסת הארץ היפה שלנו, שבין הים וההר, הגליל המערבי הירוק כל השנה.

ט"ו בשבט הוא חגה של ארץ ישראל וחגה של החקלאות, חגם של הפירות המתוקים שכבר ישנם וחגם של הפירות המתוקים עוד יותר שעוד יבואו.

המנהג לציין את היום בסדר מיוחד הוא מנהג קדום שהתגבש על ידי חכמי צפת במאה ה-17, והתפשט בתפוצות, על מנת להנחיל את אהבת הארץ ליהודי הגולה ולזרז את הגאולה. הסדר התקבל בעיקר ברחבי יהדות ארצות האסלאם וארצות הבלקן, כשכל קהילה מוסיפה מנהגים משלה, אך בהמשך התקבל באהדה גם בקרב תנועת החסידות והנוהגים על-פי תורת האר"י.

על פי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, יש לאכול שלושים מיני פירות שונים אשר עשרה מהם נאכלים לגמרי – גם הקליפה שלהם וגם חלקם הפנימי – עשרה שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק, ועשרה שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת. מאחורי מנהג זה עומד טעם קבלי: הפירות מסמלים את עשר הספירות הקיימות בכל אחד משלושת העולמות: עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. האכילה מפירות האילן, עד כמה שהיא טעימה ומזינה, היא גם מעשה של תיקון רוחני ומקבילה לתיקון האדם מחטא עץ הדעת ולהתקדמותו בסולם הארוך של העולמות הרוחניים, ומטרתה המיסטית היא "להשפיע את השפע הרמוז בעץ החיים". לאור תפיסות אלו נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט, לפיו אוכלים שלושים מיני פירות, שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים פסוקים מהמקורות
נשמע מעניין? אתם מוזמנים להצטרף ולחגוג יחד עם שאר תושבי המועצה את יום ט"ו בשבט בשירה, לימוד ואכילה של פירות הארץ הטובה (וגם של מרקים ביתיים נהדרים).

את הערב, שיתקיים בבית העם של מושב צוריאל, ינחה ד"ר יעקב מעוז, חוקר, משורר ומנהל מדור התחדשות יהודית בחברה למתנ"סים, ויניב ועקנין, מ"שרים עם יניב", ישיר יחד איתנו מהשירים הישנים והטובים של ארץ-ישראל האהובה, ובין לבין נטעם מפירות הארץ ונשיר שיר הלל להתחדשות ולצמיחה.

*הערב הוא פרי שיתוף פעולה בין הקרן הקיימת לישראל, ועדת התרבות של מושב צוריאל ואנשי המרכז הקהילתי מעלה יוסף.